מצאתי לכם מקום לטיול חווייתי במרכז הארץ, אזהרה- זה מסלול ממכר וגם אתם הולכים לחזור הביתה עם מלאאאא חול!
מדובר במסלול שאפשר לעשות אותו מעגלי על ידי חנייה קרובה יותר לקיבוץ. אני בחרתי בהדרכות שלי בגלל שזה מסלול יחסית ארוך לא לוותר באמצע ולהגיע לדובדבן שבקצפת… לדיונה הגדולה, לראות ממנה את חוף הים היפה ופשוט לנוח בזמן שהילדים עולים ומתגלגלים שוב ושוב ושוב! יש אפשרות לקצר את המסלול ולעצור בדיונה פחות גבוהה שגם יתלהבו ממני. לדעתי, המאמץ שווה את המסלול הארוך.
בוייז לרשום “חורשת הצנחנים” ולהגיע לפני 10:00 בבוקר אחרת יהיה לכם מאתגר למצוא חניה. מגיעים לחניון עפר גדול אבל בגלל שהמקום פופולארי הרבה מגיעים אליו בשבתות וממלאים אותו.
בכניסה לגן הלאומי נחל שורק תעצרו ליד המפה ותסתכלו על המסלול.

אנחנו ממש בכניסה ונכנסים דרך עצי האקליפטוס של חורשת הצנחנים ופונים שמאל ה מתחת לכביש לקיבוץ פלמחים. יש גליל בטון שאנחנו עוברים דרכו (ממש מגניב) ואחרי שעברנו אותו נכנסנו רשמית לאווירה של הטבע.

ההתחלה של המסלול מונגשת כאשר הולכים כשהנחל זורם מצד ימין בצל של עצי האקליפטוס המרשימים.
ממשיכים ללכת בחורשה ויש כל מיני פינות יפות לעצירה. ממליצה לעצור ליד חלוקי האבן הגדולים ופשוט להנות מהזרימה של המים וצמחי הקנה שרוקדים ברוח.

נושא מאוד מעניין שאני מדברת עליו בסיורים בנחל שורק הם צבי הים.
צבי ים הם זוחלים בסכנת הכחדה. הם נחשבים לזוחלים העתיקים ביותר כי הם פה כבר מאות מיליוני שנים, אפילו לפני הדינוזאורים, והם ממש חלק מההיסטוריה של כדור הארץ.
היכולת שלהם להגר ממש מעניינת. צבים שוחים אלפי קילומטרים ממקום למקום, כשחלקם בכלל שוחים דרך אוקיינוסים שלמים – איך אפשר לא להתרגש מזה? בה יכולה לחזור בדיוק לאותו חוף שבו היא הטילה ביצים, אחרי שנה או יותר – זה פשוט קסם טבעי, כמו מצפן פנימי שנשאר איתם לאורך כל הדרך.
ומה קורה אצלנו? חופי ישראל הם מקום הטלה חשוב לצבים, במיוחד בעונות הקיץ. חוף פלמחים למשל הוא אחד מהמקומות האלה?
הבעיה היא שהם נמצאים בסכנה אמיתית. כל הזיהום במי הים, הפלסטיק שמפוזר בכל מקום, וגם כל הבעיות עם דיג לא חוקי – כל אלה הופכים את החיים שלהם להרבה יותר קשים. ממש קשה להם לשרוד, וזה אחד הגורמים שמעמידים אותם בסכנה להכחדה.
אבל יש תקווה. יש המון פרויקטים שנעשים בארץ כדי להגן עליהם – משמירה על החופים ועד העברת ביצים לחוות הדגרה, כל דבר כדי לוודא שהצבים יצליחו לשרוד ולהיות בטוחים. גם כל הפעילויות החינוכיות שנעשות כדי להעלות את המודעות – זה בדיוק מה שצריך כדי לשמור עליהם.
ידעתם שיש מרכז להצלת צבי ים במכמורת? בשנת 1999 החליטו להקים במכמורת מרכז להצלת צבי ים אליהם מביאים צבי-ים שצריכים שיקום. לאחר תקופת השיקום מחזירים אותם לאזור המחייה שלהם, לים.
אגב, תהליך ההטלה שלהם ממש מיוחד. . צבות הים מגיעות אל החופים בישראל בעונת ההטלה (מאי עד אוגוסט) ומטילות את הביצים שלהן בקני הטלה. אנשי רשות הטבע והגנים מפקחים על החופים בעונת ההטלה ומעבירים את הביצים לחוות הדגרה כדי להגן על צבי הים שבוקעים בהן בדרכם לים. צבה מטילה המון ביצים (עד 200), מכסה אותן בחול, ואז פשוט פונה חזרה לים, כאילו היא השאירה את כל האחריות מאחוריה. תהליך כזה של יציאה לחוף, הטלת ביצים, ואז חזרה למים – זה כמו איזו מסורת עתיקה שלהם.
צבי ים לא יכולים לצלול מתחת למים מעל כמה שעות והם בסכנת טביעה (!) הרבה צבים מתים בטביעה!
אנחנו חייבים להיות שם בשבילם, כדי שגם הדור הבא יוכל להרגיש את הקסם הזה של צבי הים.
בסיור האחרון שלי החבאתי “ביצים” ולמרות שמדובר בכדורי פלסטיק צבעוניים (אי אפשר להתבלבל פה) עדכנתי את המטיילים שכמובן לא מדובר בביצים אמיתיות כי לא נוגעים לעולם בביצים אמיתיות של חיות. על הביצים כתבתי כל מיני מספרים שקשורים לצבי הים והילדים וההורים היו צריכים להבין מה פשר המספרים שרשמתי. הם ממש אהבו את המשחק הזה והופתעו שככה באמצע המסלול מאחורי איזה שיח חיכו להם הביצים (היתרונות של להגיע מוקדם). קיוויתי שאף מטייל אחר לא יחשוד בביצים שהטלתי שהם פסולת ויסלק אותם משם אבל זה עבר בהצלחה.

הולכים עד שמגיעים לאזור ללא עצי האקליפטוס ואפשר לראות את חול הים מבצבץ לו. מהשלב הזה ההליכה נהיית פחות נוחה כי דורכים על חול ים ולא בשביל מונגש. ממשיכים לצד צמחיית הנחלים ומחפשים את ציפורי הקומורונים שאוהבים לנוח ולקנן על העצים. הקומורונים מוכרים לכם מהסיפורים על סין? שם נוהגים לקשור להם את המקור והציפורים תופסות את הדג אבל הדייגים לוקחים אותו מהם עבור עצמם.

הולכים בעקבות צמחיית הנחלים עד שמגיעים לעץ בולט בשטח. מקום מושלם לעצירת סנדוויץ ונשנושים.
לאחר מכן יש לנו עוד 10 דקות לפחות עד שנגיע לדיונה המדהימה, ואם אתם עם ילדים קטנים הייתי אומרת אפילו 20 דקות. החול הלבן של המקום הוא הזדמנות מצויינת לחפש עקבות וגם שבלולים שנחים על הענפים ומחכים לגשם. מצאנו הרבה מאוד עקבות של כלבים. אפשר להוציא את ציור העקבות ולצייר להם על החול איך הם נראות שנדע למצוא אותן. אחרי הליכה בשממה של חול ושיחים תראו מצד ימין הפתעה, “אי ירוק” באמצע המדבר. עצים גבוהים שאפשר להכנס תחתם ולנוח. קוראים לאזור הזה “מערת הגמדים”, העצים יצרו מחסה מושלם מהשמש הקופחת והילדים יכולים לבלות שם הרבה מאוד זמן ,לטפס על העצים ולשחק מחבואים. זהירות, חלק מהמחבואים מתאימים גם להפסקת פיפי אז שימו לב איפה הם מתחבאים!

אחרי שסיימנו עם מערת הגמדים חוזרים למסלול ולא תוכלו לפספס את הגבעה הגדולה והבהירה שנראית כמו גלידת ווניל ביום חם. פוש אחרון ותעלו למעלה הגבעה. הנוף של חוף הים הכחול עם הלובן המדברי הוא שילוב מושלם!
אם יש לכם קפה בתרמוס, זה הזמן לעצירה בראש הדיונה ולתת לעצמכם קרדיט על המסלול היפה שעשיתם.
ממליצה גם להוריד את הנעליים והגרביים ופשוט לחפור את הכפות רגליים בחול הקריר. מושלם!

הילדים כבר ידעו לבד מה לעשות… תתכוננו לתחרות גלגולים משגעת. הדיונה מושלמת למירוץ מכוניות על שלט (יותר ג’יפ על שלט שטוב לשטח) ולכלבים. מתנצלת מראש על כמות החול שתחזרו איתה הביתה…



אחרי שהתפלשנו בחול, זמן לחזור למסלול. אם אתם מטיילים ללא ילדים, הזדמנות להמשיך לחוף הים של קיבוץ פלמחים. יש כל הזמן עגלות קפה שנפתחות ואפשר פשוט לטבול בחוף. שימו לב שהחוף שצמוד לדיונה אינו מוכרז ולכן ללא מציל.
מפה חוזרים חזרה באותו המסלול. מה שכייף בדרך חזרה- תמיד היא הרבה יותר קצרה כי מכירים את השטח.
בסוף הסיור אם אתם רעבים יש עגלות קפה בחנייה שמוכרים ג’חנונים ומלאבי. פינוק שלגמרי מגיע לכם!
נהנתם מהטיול? תהיו חלק מהחוויה גם ברשתות החברתיות – תייגו אותי בפייסבוק “נטע מטיילת” או כתבו לי שאלות והערות. אני תמיד שמחה לשמוע מכם!
נתראה בטבע, נטע
