הסתיים שבוע של הדרכת אמריקאים מקסימים בכל רחבי הארץ! מי שעוקב יודע שאני בעיקר מדריכה בסופי שבוע והדרכות חד יומיות, בעיקר בגלל שאני רוצה להיות עם המשפחה שלי במהלך השבוע. אני כן משתדלת לקחת לפחות ארבעה טיולים ארוכים לאורך השנה, זה טוב לנשמה ולכיס 🙂
הפעם היינו כמעט 40 איש!!!, התגבשנו לקבוצה שהיא כמו משפחה ואני הולכת להתגעגע לכל אחד ואחת מהם. מה עברנו? ממש בתמצות, היה לנו אנשים שלא התעוררו בזמן והקפצתי להם מונית, מקרי קורונה (כן היא עוד פה…), הפגנות מטורפות בדיוק באזור אליו נסענו (מוזיאון ישראל), מחסום בבית לחם שנסגר עלינו והלחיץ את כולם!, תיירים שהלכו להתקעקע בעיר העתיקה כמזכרת וגם טיסות שבוטלו וגרמו לי להיות עם התיירים עד הלילה בטלפונים. אבל הכי חשוב היה נהג יחיד ומיוחד שהוא בעצם שותף מלא להצלחה ולכך שהטיול הזה היה (קרוב) למושלם! חמודי המקסים מחברת מנגו, שהצליח להחלץ מכבישים צפופים, היה בתפקיד ראש קבוצה שעוזר לספור את האנשים, דאג לכולם ותמיד תמיד בעדינות עם חיוך ענק.
אז ככה נראה הסיור שלנו:
נפגשנו במלון מטרופוליטן בתל אביב לשתיית יין וסבב הכרות. אומרים שהרושם הראשוני קובע, לכן סבב ההכרות חייב להיות מדויק וגם עם קשיחות, כדי שיבינו מהתחלה שיש לנו לו”ז ומי שלא עומד בו, חבל 😉 המיקום של המלון הוא על רחוב טרומפלדור בתל אביב ורחוב בן יהודה. שתי דקות מהחוף! קיבלתי חדר מרוווח, לא עמוס מדי בפרטים. מה עם הנוף? תראו איזה נוף מדהים!
יום 1 – תל אביב ויפו
אחרי השכמה מוקדמת בשש וחצי בבוקר, עשינו צ’ק אאוט ממלון מטרופוליטן תל-אביב, העמסנו את המזוודות ונסענו ליפו. חילקתי להם אוזניות שעשו לי את החיים הרבה יותר קלים. הלכנו ברגל מהפסל של הלוויתן דרך העיר העתיקה ביפו עד לתצפית המשגעת מגן הפסגה. נכנסו לביקור בכנסיית סנט פטרוס הקתולית והתחיל לטפטף עלינו גשם. עשינו תמונה קבוצתית ראשונה עם הנוף הכי שווה של החוף בתל אביב והמשכנו לשכונה שהיא כמו פריז בישראל, נווה צדק לסיור באוטובוס.
משם נסענו לכיכר רבין. בגלל שזה היה ביום שבת אז לא היתה הרבה תנועה, ירדנו מהאוטובוס וביקרנו באנדרטה לזכר רצח ראש הממשלה יצחק רבין.האמת, הם ממש התרגשו מהסיפור ומהקשר של רבין לביל קלינטון. המשכנו לקיסריה בעקבות המלך האהוב עליי הורדוס. שם עשינו עוד תמונה קבוצתית אבל בעיקר התאמנו לקראת ההופעה שלנו עוד יומיים בתיאטרון בבית שאן.
בחרנו את השיר הקלאסי ROW ROW ROW Your Boat… . זמרים אנחנו לא 😊
המשכנו בנסיעה לדליאת אל כארמל למסעדה דרוזית ומשם לאתר האחרון שלנו להיום לכפר נחום, בעקבות בית הכנסת הלבן שמסמל לנו את בית הכנסת שהיה בכפר נחום שבו ישוע נאם וגם גר אצל אמא של התלמיד שלו פטרוס בבית. ירדנו לראות את הכינרת מקרוב וכמעט הצלחתי לצלם דג מקפץ! המשכנו למלון פרימה גליל בטבריה לארוחת ערב וכוס יין.
יום 2 – סיור בגליל ובגולן
למחרת בבוקר היה אחד הימים הכי עמוסים… אחרי ארוחת בוקר במלון פרימה גליל בטבריה נסענו לכנסיית האושר בהר האושר. התיירים ממש אהבו את הכנסייה המתומנת שעיצב אותה ה-אדריכל של הכנסיות בישראל, אנטוניו ברלוצ’י האיטלקי מאבנים מקומיות, אבני הבזלת. שימו לב למרפסת שמקיפה את הכנסייה ומושלמת לצילומים פוטוגנים. סיפרנו את הסיפור שקרה פה, על הנאום של ישוע לתלמידים שלו -ברכות האשרי. ישוע מברך את העניים וחסרי היכולת שהם לעומת העשירים והחמדנים יגיעו למלכות השמיים. היו לי שתי תיירות שרצו להגייע בעצמן לכנסייה ולא לקחו את הסיור איתי. הן לקחו אוטובוס מהמלון בטבריה וניסו להסביר לנהג שהן רוצות לכנסיית האושר… התרגום בעברית לא ממש תואם את השם של הכנסיייה (כנסיית האשרי) ככה שהן מצאו את עצמן בסוף איכשהו אבודות בעפולה.
המשכנו לצפת ובדרך השמעתי להם את השיר SO FAR של הבנות נחמה שיש בו משהו רוחני לדעתי, הם ממש התלהבו ובקשו את השם של השיר. בצפת ביקרנו בסימטאת המשיח של סבתא יוכבד שחיכתה למשיח כל יום עם כוס תה ריקה, כי כשהוא יגיע הוא יעבור בדרך לירושלים בסמטה הצרה בצפת. ביקרנו בכיכר המגנים במרכז העיר והלכנו לבית כנסת האר”י. סיפרתי להם על רבי יצחק לוריא שהתחתן בגיל 15 וכבר בגיל 16 למד את ספר הקבלה והיה לו כח מיוחד, לקרוא מה אנשים חושבים באמצעות אותיות עבריות שהופיעו להם על המצח. בגלל זה כל האנשים בצפת כיסו את המצח עם כובע, ליתר בטחון שהוא לא יתקל בהם. קיבלתי התקף לב קטן שהבית כנסת היה סגור, אבל למזלי הוא נפתח בדיוק בעשר, חמש דקות אחרי שהגענו. נתתי להם זמן להסתובב בגלריות המקסימות בצפת ובנתיים קפצתי לבקר במרכז הקבלה. אם אתם עם קבוצה/ משפחה או אפילו מטיילים בצפת, אתם חייביים לקפוץ לאייל במרכז הקבלה. יש סרט שמסביר על הקבלה, תצפית מטורפת והכי חשוב שירותים. תראו איזה וידיאו חמוד אייל הקליט לי.
קיבוץ (גל) גדות
משם נסענו לסיור מודרך בקיבוץ גדות עם ארוחת צהריים. היה לנו מדריך מעולה בשם אור והתיירים היו חייבים לפנות את האוכל כמו קיבוצניקים אמיתיים. הביקורים האלה בקיבוץ, עושים חשק לעזוב הכל ולגור בשקט ובבועה הקיבוצניקית. המשכנו משם לתצפית הר-בנטל. היה קפוא! סיפרתי להם על מלחמות ישראל, על גבולות וגם על אלי כהן, המשכנו לאוטובוס וסיימנו את נושא המלחמות בשיר Imagine של ג’ון לנון בקצת אופטימיות. המשכנו לביקור בבית הבד בקצרין והתייריים נהנו לגעת בג’יפה שנוצרה מהזיתים מהם הם מפיקים קרמים מדהימים לבריאות. סיימנו בסיור ביקב רמת הגולן שיכורים וממש עייפים.
יום 3 – יורדים לירושלים
למחרת עשינו צ’ק אאוט ממלון פרימה גליל והתחלנו לנסוע דרומה לבית שאן.
האתר שהכי מתאים לו לזכות בתואר פומפאי הישראלי! המבנים מהתקופה הרומאית, בית המרחץ, הפסיפסים והעמודים שנותרו מנופצים מרעידת האדמה הגדולה בשנת 749 . הגודל של העמודים שנשברו עצום ואנחנו יודעים באיזה שנה הרעידה היתה לפי המטבעות שהחזיק אדם בידו בעת שהעמוד נפל עליו….בנוסף אחד המקומות הפוטוגנים ביותר, אבל להמנע לבוא לפה בשיא של יולי אוגוסט.
הפגנות בירושלים
משם נסענו סוף סוף לירושלים!! התקבלנו בהרבה רעש וצלצולים מההפגנה במרכז העיר ובגלל הבלאגן החלטנו לבטל לאותו היום את מוזיאון ישראל ויד ושם ולקחת אותם במקום זה לבית לחם. אחרי שעשינו עצירה קצרה במלון שלנו המקסים ליידי שטרן להוריד את המזוודות ולשירותים, הקבוצה נסעה עם הנהג לבית לחם. אני והמדריך של האוטובוס במקביל אליי יכולנו לנוח טיפה וגם להדביק על המזוודות של האורחים שלי מדבקות עם מספרי החדר שלהם (כי מרוב לחץ הם לא הספיקו). אחרי שעה, הלכנו לשוק לאכול חלה עם שניצל, היה ממש טעים! התמונות שצילמתי עושות אותי רעבה…
בערב קבענו ארוחת ערב במתחם התחנה הישנה במושבה הגרמנית ומשם מופע אורקולי בעיר העתיקה. הבעיה היתה שהם ממש התעכבו בבית לחם וסגרו בפנים שלהם את המחסום… היו צריכים לעשות עיקוף ולצאת מיציאה אחרת (בית סחור). בגלל שהתעכבו קבעתי עם הנהג חמודי שישים אותם ישר במסעדה ואני אפגוש אותם שם. הכבישים היו חסומים לגמרי אז הלכתי על האופציה של הרכבת הקלה עם המדריך שבמקביל אליי אורי. מהכניסה לשער יפו הלכתי ברגל ותפסתי טרמפ עם האוטובוס השני (שאכל את הארוחה צמוד למופע בתוך העיר העתיקה). הדרכתי את האנשים שהיו על האוטובוס ולא הצטרפו אל אורי לארוחה בתור טובה על הטרמפ עד שהגעתי סוף סוף למתחם התחנה. האוכל היה מעולה כרגיל, סלטים, פסטות, פיצות, בשר ותה עם עוגיות. סיימנו לאכול ונסענו לעיר העתיקה למופע אורקולי מהמם במגדל דוד על ההיסטוריה של ירושלים.
יום 4 – העיר העתיקה
למחרת היה השיא של הטיול שלנו, הסיור בעיר העתיקה. ארבעה אנשים לא הופיעו בבוקר. מסתבר שהם לא שמעו את הצלצול של השעון המעורר. הצלחתי בעזרת המשרד לארגן שמונית תקח שניים מהם לעיר העתיקה, שניים אחרים פשוט לא ענו… התחלנו בהר ציון וכבר היו לי זוג שעל ההתחלה הלכו לי לאיבוד… מזל שהאבידה נמצאה אחרי עשר דקות. ביקרנו בחדר הסעודה האחרונה ועשינו צילום קבוצתי במקום הכי פוטוגני בארץ, ליד כנסייית הדורמיציון.
משם נכנסנו סוף סוף לעיר העתיקה דרך שער ציון, דרך הרובע היהודי, ראינו בדרך את הדגם של מנורת בית המקדש ובית כנסת החורבה המרשים. נתתי להם כמה דקות לשים פתק ולהגיע לכותל ואז התחלנו את הטיול הנוצרי בעיר העתיקה בעקבות הדרך של ישו. הם ממש התרגשנו ללכת בדרך של ישו ולהגיע בסוף לכנסיית הקבר הכנסייה הכי חשובה לנצרות שבה ישו נצלב, מת ועלה לשמיים. משם המשכנו לכיכר המוריסטן לארוחת צהריים עם נוף מטריף! ואז הלכנו בשוק אל שער יפו וחזרנו משם למלון. חלק מהאנשים המשיכו איתי לסיור בעיר החדשה- מוזיאון ישראל ויד ושם.
מוזיאון ישראל ויד ושם
במוזיאון ישראל הראתי להם את המודל של ירושלים בזמן של בית המקדש השני והראתי להם את המדרגות שהובילו להר הבית ולבית המקדש. סיפרתי להם שהאסטרונאוט הראשון ניל ארמסטרונג אמר שהוא יותר מתרגש לדרוך על המדרגות האלו שעליהן ישו דרך מאשר לדרוך על הירח! המשכנו למוזיאון של מגילות ים המלח והם היו מהופנטים. משם הגענו ליד ושם ולאחר הסבר וביקור קצר בהיכל הילדים הם נכנסו למוזיאון בעצמם. הם יצאו מהמוזיאון עם תחושה מאוד קשה ואחת מהמטיילות שיתפה שהיא היתה באחד הבניינים שהתמוטטו במגדל התאומים והטרגדיה של השואה החזירה אותה לרגע הדרמטי הזה (להבדיל אלפי הבדלות). חזרנו למלון והסתובבנו בשוק שוב לחפש ארוחת ערב והפעם בחרתי בהמבורגר… השירות במקום היה על הפנים אבל לפחות ההמבורגר היה סביר.
יום 5 – מצדה וים המלח
היום האחרון לסיור שלנו! קמנו כרגיל בשש וחצי בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לדרך. עשינו עצירת שירותים ותמונות גמלים בחוף הלידו. קניתי להם מארז משגע בתור מזכרת להביא להם בשיחה הסיום בערב שכולל -קרם רב שימושי, בוץ ים המלח וחמסה טורקית. הגענו למצדה ועלינו לרכבל. סיפרתי להם על שני הסיפורים העיקריים של המקום- ארמון החורף של הרודס והמרד היהודי בשנת 73 לספירה אחרי שנחרב בית המקדש. שאלתי אותם מה הם היו עושים אם היו רואים את האוייבים מתקרבים אליהם על גבי רמפה בהמוניהם ואחד התיירים ענה שהוא היה בורח ברכבל 😉 .
משם המשכנו לטבילה בים המלח בחוף קלייה, הם ציפו לצוף בקלות ובמהירות ודי נבהלו מהאבנים החדות אבל ממש התלהבו מים המלח. העיקר שביקרו בבר הנמוך בעולם!
כבר נגמר??
באותו הערב הגענו למלון ועשינו שיחת סיכום עם הרמת כוסית. היה ממש מרגש לשמוע אותם משתפים מהחוויות שלהם והגיבוש המיוחד בין החברים בקבוצה. אז איך זה מרגיש להדריך במשך שבוע שלם כמעט 40 איש? זה מרגש, מתיש ומאתגר! אבל לשמוע שהם מעריכים את כל השבוע הזה, את המאמצים שלי ושל הנהג, היה שווה את זה בענק. מנצלת את חופשת הפסח לנוח ולאגור אנרגיות להדרכות הבאות.
